לרוב , הצעד הראשון כדי להבין איך שוק המניות עובד הוא להבין מהן מניות.
מניה אחת היא היחידה הקטנה ביותר של הבעלות בחברה. אם אתה בעל נתח המניות של החברה, אתה בעצם בעלים של חלק מן החברה.
יש לך זכות הצבעה על חברי הדירקטוריון על עניינים חשובים הקשורים בחברה. אם החברה מחלקת רווחים לבעלי המניות (דיבידנדים), סביר להניח שאתה מקבל את החלק היחסי בהתאם לכמות המניות שאתה מחזיק.
אחד המאפיינים הייחודיים של בעלות על מניות הוא הרעיון של אחריות מוגבלת. אם החברה מפסידה כסף או מפסידה בתביעת ענק או פושטת רגל , הכי גרוע שיכול לקרות הוא שהמניה שלך תהפוך להיות חסרת ערך. הנושים לא יכולים לבוא אחרי הנכסים האישיים שלך. (זה לא בהכרח נכון בחברות פרטיות שכן לרוב בעלי המניות הם גם בעלי החברה)
ישנם שני סוגים של מניות:
- מניות רגילות (Common stock )
- מניות מעודפות (Preferred stock )
מניות רגליות:
רוב המניות שבידי הציבור הם מניות רגילות. יש להם זכות הצבעה, וזכות לקבל דיבידנדים.
כאשר אתם שומעים או קוראים על זה שמניות עולות או יורדות הכוונה היא תמיד למניות רגילות.
מניות מעודפות:
למרות שמם, למניות המועדפת יש פחות זכויות ממניות רגילות, מלבד בתחום אחד חשוב - דיבידנדים. חברות אשר מחלקות דיבידנדים לבעלי מניות, בעלי מניות מעודפות, תמיד יהיו בעדיפות ראשונה. כלומר אם יש סכום מסוים שהחברה מחליטה לחלק, היא קודם כול תחלק לבעלי מניות מעודפות ואם (ורק אם) יישאר עוד כסף, יחולק הכסף באופן שוויוני לשאר בעלי המניות (הרגילות) .
למרות היתרון , או הקדימות שיש לבעלי מניות מעודפות, אין לבעלי מניות אלו זכות הצבעה בחברה.
חיסרון נוסף שיש לבעלי המניות המועדפות (ויתרון לבעלי מניות רגילות ) הוא הנזילות.
מניות רגילות הם נזילות מאוד(ברוב המקרים). בחברות פרטיות או במניות של חברות ציבוריות קטנות, אומנם יכולה להיות בעיה של נזילות (סחירות, הקלות בה ניתן למכור ולרכוש מניות בשוק המניות) .
מנגד מניות מעודפות הם מניות שהסחירות שלהן היא מאוד נמוכה ולפעמים ישנו צורך רק במפגש בין קונה למוכר שמכירים זה את זה על מנת להחליף לבצע מכירה וקניה של מניות אלו (עסקה לכול דבר).
על כן אם לסכם מהם מניות, אז מדובר על בעלות יחסית בחברה מסוימת. אם לחברה יש מליון מניות, ולבעל מניות מסוים יש 200 אלף מניות אז ניתן לומר שהוא מחזיק ב-20% מהחברה.
מניה אחת היא היחידה הקטנה ביותר של הבעלות בחברה. אם אתה בעל נתח המניות של החברה, אתה בעצם בעלים של חלק מן החברה.
יש לך זכות הצבעה על חברי הדירקטוריון על עניינים חשובים הקשורים בחברה. אם החברה מחלקת רווחים לבעלי המניות (דיבידנדים), סביר להניח שאתה מקבל את החלק היחסי בהתאם לכמות המניות שאתה מחזיק.
אחד המאפיינים הייחודיים של בעלות על מניות הוא הרעיון של אחריות מוגבלת. אם החברה מפסידה כסף או מפסידה בתביעת ענק או פושטת רגל , הכי גרוע שיכול לקרות הוא שהמניה שלך תהפוך להיות חסרת ערך. הנושים לא יכולים לבוא אחרי הנכסים האישיים שלך. (זה לא בהכרח נכון בחברות פרטיות שכן לרוב בעלי המניות הם גם בעלי החברה)
ישנם שני סוגים של מניות:
- מניות רגילות (Common stock )
- מניות מעודפות (Preferred stock )
מניות רגליות:
רוב המניות שבידי הציבור הם מניות רגילות. יש להם זכות הצבעה, וזכות לקבל דיבידנדים.
כאשר אתם שומעים או קוראים על זה שמניות עולות או יורדות הכוונה היא תמיד למניות רגילות.
מניות מעודפות:
למרות שמם, למניות המועדפת יש פחות זכויות ממניות רגילות, מלבד בתחום אחד חשוב - דיבידנדים. חברות אשר מחלקות דיבידנדים לבעלי מניות, בעלי מניות מעודפות, תמיד יהיו בעדיפות ראשונה. כלומר אם יש סכום מסוים שהחברה מחליטה לחלק, היא קודם כול תחלק לבעלי מניות מעודפות ואם (ורק אם) יישאר עוד כסף, יחולק הכסף באופן שוויוני לשאר בעלי המניות (הרגילות) .
למרות היתרון , או הקדימות שיש לבעלי מניות מעודפות, אין לבעלי מניות אלו זכות הצבעה בחברה.
חיסרון נוסף שיש לבעלי המניות המועדפות (ויתרון לבעלי מניות רגילות ) הוא הנזילות.
מניות רגילות הם נזילות מאוד(ברוב המקרים). בחברות פרטיות או במניות של חברות ציבוריות קטנות, אומנם יכולה להיות בעיה של נזילות (סחירות, הקלות בה ניתן למכור ולרכוש מניות בשוק המניות) .
מנגד מניות מעודפות הם מניות שהסחירות שלהן היא מאוד נמוכה ולפעמים ישנו צורך רק במפגש בין קונה למוכר שמכירים זה את זה על מנת להחליף לבצע מכירה וקניה של מניות אלו (עסקה לכול דבר).
על כן אם לסכם מהם מניות, אז מדובר על בעלות יחסית בחברה מסוימת. אם לחברה יש מליון מניות, ולבעל מניות מסוים יש 200 אלף מניות אז ניתן לומר שהוא מחזיק ב-20% מהחברה.
